יום ראשון, 9 בפברואר 2020

הגייה

הגייה


בהלוונריל יש 14 תנועות ו-14 עיצורים. רובם נהגים דומה לעברית אבל ישנם מעט יוצאי-דופן.

תנועות

a, e, i, o ו-u נהגים בדיוק כמו בעברית.
בנוסף להם יש גם את התנועות הבאות:
í ו-ú נהגים כמו אִי ו-אוּ רגילים, אבל מאורכים - אִיייי ו-אוּוּוּ.
é - נהגית כמו a באנגלית במילים כמו mad - משהו בין a ל-e
ó - נהגית כמו a באנגלית במילים כמו all - משהו בין a ל-o
ë - בתוך מילה נהגה כמו שווא נע, ובסופי מילים כמו 'אֵר' כאשר ה-'ר' בקושי נשמעת.
ואחרונה חביבה, á - שנהגית כמו a אבל מאורכת.

עיצורים

P, B, H, W, Y, QU, R, T, N, L, M, F ו-V נהגים כמו באנגלית;
S ו-G נשמעים תמיד כמו ס ו-ג, ואף-פעם לא כמו ז ו-ג'.
C גם תמיד כמו כּ או ק ואף-פעם לא כמו צ, ס, ז', או כל דבר אחר.

באותיות X, Z, J, K אינן קײמות בהלװנריל


צירופי אותיות ואותיות ייחודיות

qu תמיד יבוא יחד ותמיד יבוא לאחריו תנועה.
hw נהגה כמו 'הוּו', גם לאחריו תמיד יבוא תנועה

ñ נהגה כמו בספרדית, ובניבים אחרים זה נהגה כמו ny

ŋ נהגה כמו ng בסופי פעלים באנגלית (going, doing)

sy, gy, ty ו-dy בניבים מסוימים נהגים כ-צ', ג', שׁ, ו-ז' בהתאמה, בניבים אחרים נהגה כ-טְי, גְּי, סְי ו-דְּי.

יחסות וכינויי גוף

כינויי גוף הם אחד הדברים הכי נחוצים בשפה, כינויי גוף הם 'אני', 'אתה' וכו'.
בהלװנריל אין הבדל בין זכר לנקבה כך ש'את' ו'אתה', 'הוא' ו'היא' וכו' הם בעצם זהים.
בעברית, כמו בהרבה שפות, יש כל מיני סוגים של כינויי גוף, כמו 'אני', 'אותי', 'לי', 'בי' ו-'ממני', ההבדלים בינהם זה תפקודם במשפט, ובמינוח הלשוני "יֲחַסוֹת". היחסות מהוות חלק חשוב מאוד מהלװנריל, ולכן כדאי שתדעו מה משמעות כל יחסה מעכשיו.


היחסות

בהלװנריל יש שיש יחסות, שמותיהם הם: נומינטיב, אקוזטיב, גניטיב, דאטיב, לוקאטיב ואינסטרומנטל.
נומינטיב - הוא נושא המשפט. דוג': "דני הלך לגן"; דני הוא הנושא, בהלװנריל, כמו בעברית, ליחסה הזאת אין סימון.
אקוזטיב - הוא מושא ישיר, בעברית הוא מסומן במילה 'את', דוג': "אני אוהב את אליס" - המילה 'אני' היא הנומינטיב, והמילים 'את אליס' הם האקוזטיב. בעברית רק אם יש יידוע אז האקוזטיב מסומן - "הכלב נשך את החתול" הוא אקוזטיב מיודע, שמסומן בעברית. אבל כאשר הוא לא מיודע - "כלב נשך חתול" - אין שום סימון לאקוזטיב, בהלװנריל גם במקרה כזה האקוזטיב יסומן - "כלב נשך את חתול".
דאטיב - דאטיב מקביל לסימון בעברית "ל-" או למילה "אל".
לוקאטיב - לוקאטיב מסמן את המיקום, דוג': "אני בים" ה-'ב' מסמנת שהנושא-נומינטיב נמצא במילה שמסומנת בלוקאטיב. חשוב לציין שלאות 'ב' כתחילית בעברית יש עוד משמעויות, ואסור לתרגם אותה מיד ללוקאטיב, תחשבו למשל על "אני כותב בעפרון" - אני כותב בתוך העפרון?!, ותשװ את זה ל-"אני כותב במחברת"
גנטיב - גנטיב הוא תווית השיכות - "של" ובאנגלית מסומן בצורה King's Castle. "טירת המלך". בעברית יש גם מה שנקרא "סמיכות" - דוג': 'ארון הבגדים', גם זה מסומן בגנטיב - הארון של הבגדים
אינסטרומנטל - זוכרים את "אני כותב בעפרון" - אינסטרומנטל זו היחסה שם. אינסטרומנטל מציין "באמצעות".

כמו שראינו בעברית תמיד מסמנים את היחסה לפני המילה שאליה היא מתייחסת. בהלװנריל זה הפוך, כמו באנגלית.
עכשיו השאלה היא איך בכלל מסמנים את היחסות האלו בהלװנריל? אז כמו שאמרנו:
לנומינטיב אין סימון.
אקוזטיב מקבל בסוף המילה s. לדוגמה: hété זה 'אני', ו-hétés זה 'את אני' -> אותי.
גנטיב מקבל בסוף n. לדוג': hétén משמעותו 'שלי'.
לוקאטיב מקבל l. לדוגמה: hétél זה 'בי, בתוכי'
דאטיב מקבל m, ו-hétém זה 'לי'.
ואחרונה חביבה אינסטרומנטל מקבלת בסופה את האות y, ו-hétéy משמעותו - 'בי, באמצעותי'.

ועכשיו לכינויי הגוף

כינויי גוף

כמו שאתם כבר יודעים hété זה אני, אבל מה עם שאר כינויי הגוף?
אז ככה: hénlé משמעותו 'את' או 'אתה' ו-hémé משמעותו 'היא' ו-'הוא'.
ומה עם הרבים?
בהלװנריל הרבים מסומן בצורה ממש קלילה - פשוט מוסיפים 'ar' וגמרנו.
לסיומת הזו יש כמה יוצאי דופן - כאשר מילה מסתיימת ב-é, אז ה-é נושרת: hété > hétar (אנחנו); hénlé > hénlar (אתם, אתן) ו-hémé > hémar (הן, הם).

כלל חשוב מאוד הוא שסיומת הרבים באה לפני סיומת היחסה, דוג':hétarés ,hémarén (אותנו, שלהם) ולא hétésar או héménar.







הטיות פועל חלק ג'

בפרק הקודם סײמנו ללמוד את המודוס האינדיקטיבי ובנוסף למדנו על צורת ההװה של מודוס השאלה.
עתה נלמד על הטיות מודוס השאלה בשאר הזמנים הקײמים.
בפרק זה נשתמש בפועל delyé - ללמוד.


זמן עתיד

פעיל
יחיד
delawéd
רבים
delawdér
סביל
יחיד
delawéd
רבים
delawdér

זמן עבר פשוט

פעיל
יחיד
delyadyé
רבים
delyadyér
סביל
יחיד
delyand
רבים
delyandyér

זמן עבר מושלם

פעיל
יחיד
delyód
רבים
delyódér
סביל
יחיד
delyónd
רבים
delyóndér

וכך סײמנו גם עם מודוס השאלה.
המודוס האחרון שנשאר לנו, מודוס התנאי, זהה בכל למודוס השאלה מלבד זה שבוא האות החוזרת היא g
(delagyé וכולי.)



הטיות פועל חלק ב'

לאחר שלמדנו את הזמנים הפשוטים עתה נכנס למעמקי דקדוק הפועל ההלװנרילי.

בעמוד זה נשתמש בפועל holgé - ללכת


מודוסים

המודוסים הם מונח בתחום הלשון המתייחס למעמדו של פעולה. באמצעות סימון המודוס קובע הדובר האם המצב או האירוע התרחשו במציאות או שמדובר בציווי, האם הוא מעוניין שהנמען יפעל כדי שיתרחשו וכיוצא באלה.

רוב השפות מסמנות רק חלק קטן מהמודוסים האפשריים. בעברית לדוגמה קיימים רק שני מודוסים: אינדיקטיב וציװי. ציװי הוא דרישה מהשומע שיבצע את הפעולה המדוברת, ואינדיקַטיב הינו אמירת עובדה: 'את הולכת' הוא משפט אינדיקטיבי, כי הנאמר בו הוא בחזקת עובדה, בעוד ש-'לכי!' הוא ציװי, שכן אני דורש שהשומעת תלך אף שהיא לא בהכרח הולכת.

הלװנריל יחסית לעברית עשירה במודוסים, יש לה חמישה מודוסים: אינדיקטיב, ציװי, איסור, תנאי ושאלה.

כבר פירטתי לעיל מהם אינדיקטיב וציװי, ועכשיו אפרט על השאר.

איסור זהה לציװי רק שהוא בשלילה: 'אל תלך!'

שאלה דומה ל-'ה השאלה' בעברית: 'ההלכת?'

תנאי דומה במקצת למילה 'לוּ'. משתמשים במודוס התנאי כאשר אומרים: אם... אז...

מבין חמשת המודוסים הקײמים בהלװנריל לשנים יש רק צורת יחיד ורבים, ולשלושת האחרים יש מערכת הטיות שלמה.

שני המודוסים הפשוטים הם ציװי ואיסור.

ציװי - ביחיד מסומן בסיומת nat- וברבים natë-.

!dandet - שמח! (תהיה שמח!)

!dandetë - שמחו! (תהיו שמחים!)

איסור - ביחיד מסומן בסיומת empé- וברבים empë-

!holgempé - אל תלך!

!holgempë - אל תלכו!

בפרק הקודם על הפעלים כל ההטיות היו במודוס אינדיקטיבי, ועברנו על כל הזמנים במודוס זה מלבד זמן ההװה הממושך והעבר המושלם, ועתה נסיים ללמוד מודוס זה כדי שנוכל להמשיך הלאה.


זמן הװה ממושך

כמו שכבר אמרנו, זמן ההװה ממושך מתייחס לדבר שקורה באופן כללי בהװה: 'אני אוהב את אליס' כל הזמן.
במצב פעיל נוסף לפועל בזמן פשוט i (וגם ה-s מוכפלת), אך במצב סביל ה-n המסמלת את הסביל קופצת לסוף המילה.

פעיל
יחיד
holgassi - אני הולך
holgessi - אתה הולך
holgissi - הוא הולך
רבים
holgassië - אנו הולכים
holgessië - אתם הולכים
holgissië - הם הולכים

סביל
יחיד
holgassin - אני מולך (מוליכים אותי)
holgessin - אתה מולך (...)
holgissin - הוא מולך
רבים
holganië - אנו מולכים
holgenië - אתם מולכים
holginië - הם מולכים

זמן עבר מושלם

בזמן מושלם משתמשים כאשר מדובר בפעולה שנעשתה בעבר, והסתיימה, אבל לה השלכות או המשך לגבי ההווה. כך למשל המשפט I have opened the box אומר לא רק שפתחתי את הקופסה, אלא שהעובדה שפתחתי אותה ו/או התוכן שלה נוגעים להווה. במשפט I opened the box לעומתו אין שום רמז כזה, והוא מציין עובדה יבשה בלבד שנעשתה בעבר, וזהו.

זמן מושלם שונה משאר הזמנים בכך שבו הגופים לא מסומנים ע"י a, e, i אלא ע"י ó, o, u.

פעיל
יחיד
holgó - אני הלכתי
holgo - אתה הולך
holgu - הוא הולך
רבים
holgóhér - אנו הולכים
holgohér - אתם הולכים
holguhér - הם הולכים

סביל
יחיד
holgón - אני הולכתי
holgon - אתה הולכת
holgun - הוא הוּלך
רבים
holgónér - אנו הולכנו
holgonér - אתם הולכתם
holgunér - הם הולכו

ובכך סײמנו את המודוס החשוב ביותר - המודוס האינדיקַטיבי.


מודוס השאלה

זמן הװה פשוט

מערכת ההטיות נשארת זהה בכל מלבד בכך שה-s המצײנת הװה פשוט אינדיקטיבי מתחלפת ב-d.
לדוגמא: ?holgas > holgad - אני הולך > אני הולך?

פעיל
יחיד
holgad - אני הולך?
...
רבים
holgadér - אנו הולכים?
...
סביל
יחיד
holgand - אני מוּלַך?
רבים
holgandér - אנו מוּלַכים?


זמן הװה ממושך

פעיל
יחיד
holgadi - אני הולך?
רבים
holgandië - אנו הולכים?
סביל
יחיד
holgadin - אני מוּלַך?
רבים
holgandië - אנו מוּלַכים?

כאן נסיים להיום...

הטיות הפועל חלק א'

מערכת הפועל של ההלװנריל הינה פשוטה למדי. בסך הכולל קיימים בשפה 185 הטיות לפועל (בעברית יש 147). אבל בשונה מבשפות אחרות להלװנריל אין פעלים יוצאי דופן, אין גזרות, אין שינויים בתוך המילה או כל דבר אחר, כך מספיק לשנן שינון קל - ואתם כבר יודעים הכל.

בהלװנריל יש חמישה זמנים: הװה מיידי, הװה כללי, עבר פשוט, עתיד, ועבר-עתיד.
בפוסט זה אכתוב על הזמנים החשובים והשימושיים ביותר: הװה מיידי, עבר פשוט ועתיד.


זמן הווה פשוט

הװה פשוט מתײחס לפעולה בזמן שהיא נעשית - "אני כותב (עכשיו) את הפוסט הזה", אם אומר "אני אוהב את אליס" בהװה פשוט, זה אומר שעכשיו אני אוהב אותה אבל עוד שתי דקות כבר לא. לדוברי העברית קצת קשה להתרגל בהתחלה לריבוי הזמנים אבל אחרי שינון קצר העסק נקלט.

אז יש לנו את שורשן lyénd* (אהבה), שממנו נגזר הפועל lyéndé שמשמעותו "לאהוב" למילה זו אנו מוסיפים את הסיומות כדי להופכו לפועל בזמן הװה פשוט:

פעיל
יחיד
lyéndas - אני אוהב/ת
lyéndes - את/ה אוהב/ת
lyéndis - היא/הוא אוהב/ת
רבים
lyéndassé - אנו אוהבים/ות
lyéndessé - אתן/ם אוהבים/ות
lyéndissé - הן/ם אוהבים/ות

סביל
יחיד
lyéndan - אני נאהב/אהוב
lyénden - את/ה נאהב/אהוב
lyéndin - היא/הוא נאהב/אהוב
רבים
lyéndané - אנו נאהבים/אהובים
lyéndené - אתם/ן נאהבים/אהובים
lyéndiné - הם/ן נאהבים/אהובים

שימו לב לחוקיות:
 a עבור גוף ראשון. e עבור גוף שני. i עבור גוף שלישי.
 é עבור רבים. n עבור סביל. מאפיינים אלו חוזרים כמעט בכל הזמנים בשפה.

זמן עבר פשוט

כל פעולה בעבר שאיננה מושלמת (מה זה אומר נלמד כאשר נגיע לזמן עבר מושלם) מסומנת כעבר פשוט.
כדי לא לבלבל אמשיך להשתמש בפועל lyéndé.
ומכיוון שזה מאוד מעיק לכתוב כל הזמן אתם/ן מעתה אכתוב בצורת זכר בלבד, שהרי ממלא אין מין בהלװנריל.
בשונה משאר הזמנים לעבר פשוט אין כל אות שמסמנת אותו (כמו s להווה ו-v לעתיד).

פעיל
יחיד
lyénda - אני אהבתי
lyénde - אתה אהבת
lyéndi - הוא אהב
רבים
léndanér - אנו אהבנו
léndaner - אתם אהבתם
léndanië - הם אהבו

סביל
יחיד
lyéndan - אני הייתי אהוב
lyénden - אתה היית אהוב
lyéndin - הוא היה אהוב
רבים
lyéndanyé - אנו היינו אהובים
lyéndenyé - אתם הייתם אהובים
lyéndinyé - הם היו אהובים

כאשר יש את הצירוף iér בסוף מילה הוא הופך ל-ië (תמיד), וכאשר יש את הצירוף eé הוא הופך ל-e (תמיד).

זמן עתיד

בשונה מבעבר ומבהװה בהלװנריל, בעתיד יש רק זמן אחד, שמקביל לעתיד בעברית.

פעיל
יחיד
lyéndawé - אני אוֹהֲב
lyéndewé - אתה תאהב
lyéndiwé - הוא יאהב
רבים
lyéndawé - אנו נאהב
lyéndewé - אתם תאהבו
lyéndiwé - הם יאהבו

סביל
יחיד
léndanawé - אני אהיה אהוב
léndanewé - אתה תהיה אהוב
léndaniwé - הוא יהיה אהוב
רבים
léndanawér - אנו נהיה אהובים
léndanewér - אתם תהיו אהובים
léndaniwér - הם יהיו אהובים

עתיד זה הזמן היחיד בו הסביל לא מסומן ב*n.

פעלים שליליים

ולסיום, אם אני רוצה לומר שלא עשיתי משהו, איך אני עושה זאת?
פשוט מוסיפים ma לפני הפועל: malyéndas - 'אני לא אוהב'.